הנשיאה נילי ארד
1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (השופט משה טוינה; ב"ל 1939-08) מיום 5.3.2012, אשר קיבל את תביעת המשיבה וקבע כי יש להכיר במצב הנפשי בו לקתה כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בסעיף 79
לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995 (להלן:
החוק).
2. בהתאם, וכמתחייב מפסק הדין, הגישה המשיבה בקשה לקביעת דרגת נכות על ידי הוועדה הרפואית.
3. המוסד לביטוח לאומי (להלן:
המוסד) הגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. בד בבד הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, במובן זה שיעוכב זימונה של המשיבה לוועדה הרפואית. הבקשה נדחתה בהחלטתו של בית הדין האזורי מיום 17.6.2012 ומכאן ההליך שלפניי.
טיעוני הצדדים
4.
לטענת המוסד סיכוייו לזכות בערעור גבוהים. זאת, מן הטעם שהמבקשת לא הוכיחה כי אירע לה אירוע חריג הניתן לתיחום במקום ובזמן; ובשל כך שקביעתו של בית הדין האזורי לפיה למשיבה אירע רצף של אירועים חריגים, משמעותה רצף אירועים העולה לכל היותר לכדי מתח נפשי מתמשך שאינו בגדר אירוע חריג. לטענת המוסד, קביעותיו של בית הדין האזורי חורגות מפסיקתו של בית הדין הארצי בסוגיה זו, ומכאן סיכויי הצלחתו בערעור.
מוסיף המוסד וטוען כי זימונה של המשיבה לוועדה, קודם להכרעה בערעור,
יגרום למוסד נזק, בכך שיישמט למעשה הבסיס לערעור שהגיש בשאלה משפטית עקרונית. יתירה מזו, זימונה של המשיבה לוועדה רפואית עשוי להביא להחלטות סותרות אשר תינתנה בעת ובעונה אחת בוועדה הרפואית ובבית הדין הארצי; לחלופין, זימונה של המשיבה לוועדה קודם לשמיעת הערעור עלול לגרום לכך שהחלטת הוועדה תהייה חסרת נפקות ואקדמית בלבד.
מוסיף המוסד וטוען כי זימונה של המשיבה לוועדה הרפואית, כרוך בעלויות כספיות, שכן אין המדובר בהליך טכני בלבד ומדובר בכספי ציבור, וכי יש לנקוט משנה זהירות בהפעלת שיקול הדעת בעניין זה.
עם זאת, טוען המוסד, עיכוב הדיון בעניינה בוועדה, לא יגרום כל נזק למשיבה. "שכן, היה ותיקבע לה זכאות לגמלה, והיא תהיה זכאית לתשלום הגמלה בהתאם למועד שייקבע בשים לב למועד הגשת התביעה".
5.
המשיבה מתנגדת לבקשת המוסד, בטענה כי בקשתו נעדרת עילה ונוכח סיכויי הערעור הקלושים. לטענתה, מדובר באירועים שהוכרו על ידי בית הדין האזורי כתאונת עבודה, על בסיס התשתית העובדתית שנפרשה בפניו, וכי ערכאת ערעור לא תמהר להתערב בקביעות עובדתיות אלה. עוד טוענת המשיבה כי מדובר בתאונת עבודה משנת 2003 וכיום בשנת 2012 הגיעה העת לקדם תביעתה לקביעת דרגת נכות מהעבודה. לטענתה, לא יגרם למוסד נזק, בכך שהוועדה הרפואית תידרש לדיון בקביעת נכותה כתוצאה מפגיעה בעבודה, קודם להכרעה בערעור, ומכל מקום אין מדובר בנזק בלתי הפיך.
הכרעה
6. הלכה פסוקה היא כי עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת החריג לכלל לפיו הזוכה בפסק דין זכאי ליהנות מפרי זכייתו באופן מיידי, והגשת ערעור כשלעצמה אינה מעכבת את מימושו. הסעד של עיכוב ביצוע פסק דין יוענק בכפוף להתקיימותם של שני תנאים מצטברים - סיכויי הערעור ומאזן הנוחות בין הצדדים, הנבחן על פי הערכת הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מביצוע מיידי של פסק הדין, אל מול הנזק שייגרם למשיב ככל שיעוכב הביצוע [ראו: ע"א 7221/01
י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ - שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם, פ"ד נו(4) 178; רע"א 6480/00
עיריית תל אביב יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח' (לא פורסם), 19.11.2000; ע"א 6647/98
מנשה גנן נ' פקיד שומה תל אביב 4, פ"ד נג(1) 187].
7. לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפניי, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה, דין הבקשה להתקבל, תוך שיוקדם הדיון בערעור המוסד. זאת, מן הטעם, שאין לקבוע כי סיכויי הערעור משוללי יסוד. טענת המוסד כי רצף האירועים כפי שנקבע על ידי בית הדין האזורי אינו בגדר אירוע חריג, ראויה להתברר בערעור גופו, כמו גם שאלת הקשר בין מצבה הנפשי של המשיבה לבין עבודתה. במצב דברים זה, יש להקדים את שמיעת הערעור קודם לזימונה של המשיבה לוועדה, כדי שלא תימצא החלטת הוועדה חסרת נפקות של ממש.
עם זאת, יש לתת משקל הולם לקביעתו של בית הדין האזורי בהחלטתו הדוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, מן הטעם שמדובר בתביעה שהגישה המשיבה בשנת 2007 למימוש זכותה מתחום הביטחון הסוציאלי להבטחת צרכי קיום.
8.
סוף דבר
- הבקשה מתקבלת. בהתאם הריני מורה על עיכוב ביצוע זימונה של המבקשת לוועדה הרפואית.
הדיון בערעור שהגיש המוסד, על פסק דינו של בית הדין האזורי, מושא הליך זה, ייקבע במועד קרוב ככל הניתן, על פי יומן בית הדין הארצי.
ניתנה היום, י"ב אב תשע"ב (31 יולי 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.